זה היה לפני 7 שנים.
היא חוותה חוויה טראומטית מאד בתקופת ההתמחות כפסיכולוגית.
היא הרגישה שלמרות שנתנה את הנשמה, בסוף, היחסים עם המנהלת והצוות הם אלה שהכריעו לרעתה.
עברו שנים…
היא חשבה שזה מאחוריה.. שזה היה ושזה בעבר.
היא פנתה אלי מפני שהחליטה לקבל ליווי בעבודה החדשה שלה.
בפגישה הראשונה שלנו, היא הבינה איך בעצם החוויה הטראומטית שקרתה לפני 7 שנים, לא הלכה לשום מקום, היא חיה בתוכה ומפעילה אותה.
למה הכוונה שהחוויה חיה בתוכה?
שקורים דברים במציאות שהם טריגרים שמעוררים את החוויה והיא מוצאת את עצמה מגיבה בעוצמה,
פועלת מתוך פחד, חשדנית, עסוקה בשאלה על מה לדבר עם הקולגות ומה כדאי לא לספר, היא עושה פעולות שלגמרי מגיעות מאותו מקום שחווה את הטראומה ובעצם, בלי להיות מודעת לזה, היא מכשילה את עצמה.
בפגישה היא הבינה שהיא פועלת מתוך התגוננות למרות שבמציאות אין שום סיבה לכך ושהיא עשויה ליצר, באופן לא מודע, מצב שבו היא תשחזר את החוויה הטראומטית.
ההכרה בכך שיש בפנים מקום שעשוי להפעיל אותה ושהיא מושפעת מאד ממנו, היא התחלת העבודה והיא סופר חשובה.
המשימה שלה השבוע הייתה להתחיל לשים לב לרגעים במהלך היום בהם החוויה מפעם מורגשת בתוכה, לשים לב לטריגרים שמעוררים את זה ואיך זה מרגיש.
כשאסטרטגיה פנימית לא מודעת, הופכת למודעת, זהו צעד ראשון שמאפשר לנו להתחיל לעשות תהליך.
כדי לפעול מתוך חופש במקום העבודה החדש, היא מבינה שחשוב להשקיע בריפוי של החוויה הקשה שעברה ושכדאי להתמודד עם זה ולא להזיז את זה הצידה ולהתמקד רק בעשייה.
קיצור תהליכים יכול לעבוד נקודתית אבל בסוף, אם יש משהו לא פתור, יגיע הרגע שזה יעכב אותנו.
כשאתם פוגשים משהו ומגיבים בעוצמה, שימו לב והיו בערנות:
כמה זה קורה לכם?
מה גרם לכם להגיב כך?
האם נגעו ב”נקודה רגישה” שלכם ואם כן, מהי?
לאן בחיים שלכם היא קשורה?
מה אירוע מזמן עבורכם כהזדמנות לריפוי?