כשהנורות בחיינו דולקות ולא עוצרים

שיתוף:

היא הגיעה כמעט באיחור לפגישה.
התיישבה, לקחה נשימה עמוקה ואמרה:
“בקושי הגעתי היום..
עלה עשן מהרכב ונסעתי ממש לאט..”.

אותה אישה עובדת 3 שנים במקום עבודה שממש לא טוב לה וסוחבת, כדבריה,
אבל בלי הרבה כוחות ועם מחיר נפשי ופיזי כבד.
יש לה מיגרנות חזקות והתחילו סחרחורות עד שנאלצה לבקש חופשת מחלה ארוכה, בעקבותיה הגיעה אלי לאימון.

מה שקרה לה עם הרכב בדרך לכאן,
ממש משקף את מה שהיא עוברת.

סחבה שנים רבות
במקומות לא טוב לה
שמתנהל בניגוד לערכים שלה
בו היא נאלצת לעבוד לבד
במקום לעבוד בשיתוף צוות, דבר שהיא ככ אוהבת.
עומס עבודה לא הגיוני
ולחצים אדירים.

“הנורות” התחילו להידלק
היא התעלמה  תירצה תירוצים שזה לא זמן לעזוב, שזה מקום טוב,
עודדה את עצמה עד ש..
כמו הרכב שלה שעלה בו עשן ושבק חיים,
גם היא כבר לא יכולה
הגוף שלה צורח,
והמחיר כבד מדי

ואז, כשלא היתה ברירה
ונאלצה לעצור הכל
היא הגיעה לטפל בעצמה ולבדוק מה הלאה.

לפעמים מגיעים למשבר כדי לעצור
ואפשר, לעצור לפני..
להקשיב לסימנים, לנורות הפנימיות שנדלקות.
לעצור
ולחשב מסלול מחדש.

אהבתם? שתפו:

מאמרים נוספים

כתבו לנו

הרשמה לקורס אימון וליווי
לצמיחה פוסט טראומטית

רוצים עוד פרטים?